זה לא שאני לומדת להעלים את הכאבים, זה לא מצב שמגיע כאב ואני אומר, לו להתחפף, אבל אני מרגישה שאני לומדת, בתהליך אתכם, לנהל את הכאבים. לחיות לצד זה. לחיות עם הכאב ולא לברוח ממנו. מאד עובד לי למשל לדמיין את הכאב כדבר מוחשי ואז לשנות לו צבע. אני מאד מתחברת לזה ומרגישה הרבה יותר טוב בזכות זה. כבר יומיים שאני בלי משככי כאבים בזכות זה.

פעם ראשונה מזה אני לא יודעת כמה זמן, שישנתי לילה שלם. זה היה אחרי הפגישה הראשונה עם העובדת הסוציאלית. מאז הפגישות אני ישנה לילות שלמים בלי להתעורר. אני פשוט מתרגלת את הטכניקות לפני השינה.

אחרי שתרגלנו את מדיטציית זיהוי הרגשות ומדיטציית החמלה הרגשתי שהפגישה ממש חיזקה ועודדה אותי. זה היה אחרי שבועיים קשים שהיו לי

היתה לי היום שיחה על המדיטציות ואמרו לי שרואים בי שינוי חיצוני מעבר לתחושה הפנימית שלי, אז רציתי להגיד לכם תודה ובאותה הזדמנות לאחל לכם חג שמח ושנה חדשה מלאה במחקרים וגילויים משני חיים

אני מרגישה שהמחלה "הרבה פחות מזיזה לי" בעקבות העבודה שאנחנו עושים פה. למדתי לקבל את הקרוהן. אפילו לימדתי את אמא שלי לתרגל נשימות ואנחנו מתרגלות ביחד

הייתה לי שיחה טלפונית עם איזו אמא של אחד התלמידים שלי. היא תמיד מעצבנת אותי ולרוב אני מגיבה בעצבנות אליה. הפעם זכרתי לתרגל את הנשימות והצלחתי לענות לה בקור רוח. כשניתקתי את השיחה חשבתי שזאת פעם ראשונה שהצלחתי לדבר איתה ככה, ושזה באמת עוזר.

אני לא מרגיש טוב כבר שבועיים. אבל תרגלתי גם בשבועיים האלו ואני רק יכול להגיד שפעם שעברה זה הדרדר למיון והפעם נשארתי בבית. מבחינתי זה כבר שיפור 🙂

אני מבצע את התרגילים יום יום, שני תרגילים לפחות והאמת גם שהתחלתי להרגיש בהם ממש צורך... חחחח

אני מרגישה שבעקבות התרגול השתנה לי היחס שלי לתקופת הצבא, שבמהלכה התגלה לי הקרוהן. עד לא מזמן היו לי הרבה רגשות מורכבים סביב התקופה הזו ואני מרגישה שכתוצאה מהתרגול פה אני מצליחה יותר לשחרר את המקום הזה

העו"ס נתנה לי כלים לחיים ש"חבל על הזמן

הייתי בן אדם עצבני שרק מחפש צרות. שני דברים שגרמו לי להיות רגוע זה הילדים שלי והתרגולים שביקשתם ממני לעשות

אני מרגישה שעצם התרגול שאני חייבת לעשות פעמיים ביום מאלץ אותי לעשות סוף סוף משהו בשביל עצמי ולא בשביל אחרים